<h1>מהר"ם חלאווה — פסחים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[פסחים מ"ג ע"ב] כל לרבות את הנשים. וא"ת ואכתי קרא למה לי נימא מקיש מצה לחמץ והני נשי הואיל ואיתנהו בחמץ איתנייהו במצה דמאי חזית דמקשת לקולא נקיש לחומר'. וכי תימא דראשון ילפינן מן האחרון הא לעיל [ל"ה ע"א] ילפי' מצה מחמץ דברים שבאין לידי חמץ אדם יוצא בהן ידי חובתו אלא יש לומר דשאני הכא דהא איתקש נמי מצה לפסח הלכך אי לאו כל הוה מקשינן לקולא. והשתא דאתרבאי לחמץ אתרבי נמי למצה דאי לא למאי הלכתא אסמכינהו רחמנא ואע"ג דאצריך לדרשי אחריני לדברים הבאין לידי חמוץ כדלעיל אפי' הכי כיון דאיתקיש לגמרי אתקיש. וכי תימ' מאי חזית דסמכי' אהאי היקשא סמוך אהיקש' דפסח קולא וחומרא לחומרא מקשינן. ועוד דהקישא דפסח לאו מופנ' דלגופיה אצטריך. וא"ת עוד ולמה לי הקישא לחיוב מצה תיפוק לי שאף הן היו באותו הנס א"ל ההיא דרבנן והא דאוריית' (ח"י). ובתוספות מקשים ונימא נמי נשים חייבות בציצית דכתיב [דברים כ"ב] לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך ודכותי' אמרי' [מנחות מ"ג ע"א] גבי כלאים סד"א הני כהנים דליתנהו בכלאים ליתנהו בציצית קמ"ל דשלא בעידן עבודה מיהא איתנהו. תריץ ואימא שאני ציצית דכתיב [במדבר ט"ו] וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' דאיתיה בכל המצות חייב בציצית והני נשי הואיל וליתנהו בכל המצות ליתנהו בציצית.
<h2>דף טז:</h2>
[פסחים נ' ע"ב] שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וא"ת והא אמרי' בפ' היה קורא [י"ז ע"א] כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ובמסכת תעניות [ז' ע"א] אמרינן ר' בנאה אומר העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים. שלא לשמה נעשית לו סם מיתה. א"ל תרתי שלא לשמה איכא דעביד מאהבה ומיראה או לדעת חכמת התורה מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל העוסק להתגד' ולקנטר נוח לו שלא נברא.
<h2>דף כג:</h2>
[פסחים ל"א ע"א] מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. ולאו משו' דשמואל דאמר [ערכין כ"ט ע"א] הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל דההיא ה"מ דיעבד אבל לכתחילה לא. אלא הכא משום דמדינא לא בעי פדיון, ואפילו לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה דמ"מ שעבודא אית ליה עליה אלא דהכא מפני הרואים הוא שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. והא דאמר רבא [גיטין מ' ע"ב] הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ר"ח ורש"י ז"ל פירשוה בקדושת הגוף וא"כ אצטריכי לאוקמה בששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דאי לא אפילו בהדיוט נמי הכי דינא דהא קיימ"ל [ב"ק י"א ע"ב] עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו. אבל הראב"ד ז"ל כתב דבכל הקדש הוא דהכא נמי הא פריק ליה ואין הקדש יוצא בלא פדיון. וזה שלא כמה שאמרנו דפדיון זה אינו אלא משום הרואים.
<h2>דף כט.</h2>
[פסחים ל"א ע"א] מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. ולאו משו' דשמואל דאמר [ערכין כ"ט ע"א] הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל דההיא ה"מ דיעבד אבל לכתחילה לא. אלא הכא משום דמדינא לא בעי פדיון, ואפילו לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה דמ"מ שעבודא אית ליה עליה אלא דהכא מפני הרואים הוא שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. והא דאמר רבא [גיטין מ' ע"ב] הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ר"ח ורש"י ז"ל פירשוה בקדושת הגוף וא"כ אצטריכי לאוקמה בששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דאי לא אפילו בהדיוט נמי הכי דינא דהא קיימ"ל [ב"ק י"א ע"ב] עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו. אבל הראב"ד ז"ל כתב דבכל הקדש הוא דהכא נמי הא פריק ליה ואין הקדש יוצא בלא פדיון. וזה שלא כמה שאמרנו דפדיון זה אינו אלא משום הרואים.
